כולם מדברים על ריבית דריבית. אבל מה זה באמת אומר?

זה מושג שחוזר שוב ושוב בכל שיחה על השקעות, פנסיה, חיסכון לילדים. כמעט בכל הרצאה פיננסית תמצאו את המשפט: "הכוח הכי חזק בטבע הוא ריבית דריבית."

אבל כשעוצרים רגע לחשוב – קשה להבין את זה באמת. זו לא אינטואיציה. אנחנו רגילים לחשוב בקו ישר: הרווחתי אלף, הוספתי אלף. גידול ליניארי. ריבית דריבית פועלת אחרת לגמרי. היא מבוססת על רעיון אחד פשוט, אבל משנה חיים: לא רק שהכסף שלך מרוויח – אלא שגם הרווחים שלו מתחילים להרוויח.

וזה תהליך. בהתחלה הוא כמעט בלתי נראה. הוא איטי, שוחק, מתסכל אפילו. אבל כשזה מתחיל לעבוד – זה מאיץ. צובר תאוצה. משנה קצב.

תדמיינו את זה כך:

יש לכם דירה שאתם משכירים ב־5,000 ש״ח בחודש.

במקום לבזבז את שכר הדירה, אתם מחליטים לחסוך כדי לרכוש עוד דירה. כל חודש אתם שמים בצד, מתכננים, חוסכים. זו עבודה קשה, ולא רואים תוצאה.

במשך כמה שנים אתם חוסכים לדירה השנייה. שום ריבית דריבית לא נראית באופק. זה נטו מאמץ שלכם.

ואז, בשעה טובה, הדירה השנייה נרכשת.

ועכשיו יש לכם הכנסה כפולה – 10,000 ש״ח בחודש.

ופתאום קורה דבר מעניין: את הדירה השלישית אתם מצליחים לרכוש בחצי מהזמן. אולי אפילו לשכור מישהו שיעזור לכם – כי חלק מהרווחים כבר יכולים לעבוד בשבילכם. אתם לא עובדים לבד.

את הדירה הרביעית אתם כבר כמעט לא צריכים לבנות. הכסף שלכם עושה את העבודה. זו כבר לא אותה מציאות. זה לא קו ישר – זו עקומה שעולה בקצב הולך וגדל.

זו ריבית דריבית. בהתחלה היא לא מרגישה כמו משהו מיוחד. הריבית הראשונה נראית קטנה, לא שווה את המאמץ. ואז פתאום מגיע הרגע שבו הרווחים נהיים יותר גדולים מההפקדות החדשות. ואתם מבינים שאתם כבר לא סוחבים לבד – הכסף כבר עובד בשבילכם.

ולכן, ריבית דריבית היא עניין של סבלנות. צריך זמן כדי להגיע אל הנקודה הזו, אבל מי שממשיך עד לשם – נהנה מהכוח האמיתי של ההשקעה.

וכך גם בכל תהליך של צמיחה וגדילה – השלבים הראשונים קשים לזיהוי. עקב בצד אגודל. שקל אחר שקל. חודשים שבהם נדמה שלא קורה כלום. אבל אם ממשיכים, אם נותנים לזמן לעשות את שלו – פתאום מגיעה נקודת המפנה. פתאום אתם לא לבד בבנייה. הכסף כבר עובד יחד אתכם.

וברוח הימים האלה, אפשר לומר: לא כל חירות מגיעה בבת אחת. לפעמים היא מתחילה בשנים של עמל שקט, בחומר ובלבנים, בלי תקווה באופק. ואחרי כל התהליכים, גאולת מצרים הגיעה בהפתעה, בבת אחת. בחיפזון. אפילו צידה לדרך הם לא הספיקו להכין...

תקופה ארוכה של הכנות, ואז, באחת, תנועה מתפרצת קדימה!

אבל כדי להגיע לשם – צריך להתחיל.

ואם לא עכשיו, אימתי?

חג חירות שמח!